יום שלישי, 19 בינואר 2016

Perception change by allegory




מודל "שנה דעת" במשל "כבשת הרש"

האתגר העיקרי בתהליך למידה, הוא שינוי דעתו או תפישתו של הלומד, דרך טיפול בהתנגדויות או הפעלת טכניקות שכנוע. ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, פיתח מודל זה להובלת התהליך בצורה מקצועית ומושכלת. המודל שימושי בעיקר במהלך משוב או הנעת אנשים לשינוי התנהגותי לעמידה ביעדים. הביטוי "כבשת הרש" בלשון ימינו משמש לציון דבר יקר ויחיד, רכוש דל אך נחשב בעיני בעליו, שמנסים לגזול ממנו בכוח. משל כבשת הרש משמש כלי לשיקוף עוולות חברתיות. 

דֵּעַת היא דֵּעָה, השקפה, עמדה. דעת מובילה לחכמה והיא מתבטאת בפעולה עקבית של למידה. מודל "שנה דעת" משפיע על ראיית במציאות, התבוננות והבנת ההקשרים הקיימים. שינוי הדעת מוביל לבחירת מסלול מיטבי; היכולת לנצל ידע וניסיון שנצברו כדי לחזות אירועים עתידיים אפשריים, ולפעול באופן המתחשב בסיכוי להתממשותם.  
מודל "שנה דעת" משתמש בשש טכניקות שכנוע בכדי לשנות את דעתו של אדם לרכישת החכמה. כבשת הרש הוא המשל שהציג נתן הנביא לדוד המלך בעקבות פרשת דוד ובת שבע ואוריה החתי. בהוראת ה' בא הנביא לדוד ובפיו סיפור המשל.
6 טכניקות שכנוע במודל "שנה דעת"
שיקוף ההתנגדות
ניסיוני האישי
הצגת אנלוגיה
דוגמאות ותוצאות
עקרונות והיגיון
תרחיש עתידי

תמצית המשל: בעיר אחת היו שני אנשים - אחד עשיר ואחד רש, עני. לעשיר היה הרבה מאוד צאן ובקר, ואילו לרש - רק כבשה אחת קטנה, שבה טיפל במסירות ואותה אהב. יום אחד בא אורח לביתו של העשיר. העשיר רצה לכבד את אורחו בסעודה משובחת, אך מכיוון שחמל על צאנו שלו, לקח את כבשתו היחידה של העני, כבשת הרש, ושחט אותה. מטרת הצגת המשל הוא שיקוף המציאות לדוד תוך שימוש בטכניקות שכנוע. 
פירוט הטכניקות על-פי מודל "שנה דעת"
שיקוף ההתנגדות: בתהליך למידה ורכישת חכמה ודעת מופיעה התנגדות הלומד כתגובה לשינוי ההתנהגותי המצופה לו. שיקוף ההתנגדות ללומד הוא השלב הראשון בתהליך בכדי להעלות את המודעות שלו לשלב בו הוא נמצא בתהליך. שיקוף ההתנגדות מבוצע בצורת Reflection, בצורה עובדתית, לא שיפוטית ותומכת. יש לבצע את שיקוף ההתנגדות או אי ההסכמה בצורה מכילה ותומכת.  
ניסיוני האישי: הצגת דוגמה לתהליך שעבר המלמד בעברו ליצירת שותפות ורלוונטיות. המלמד משתף את הלומד בניסיונו האישי הרלוונטי לתהליך הלמידה או הדעת. שיתוף זה מייצר תחושת אחווה ואחריות על התהליך ובכך מקל על הלומד.
הצגת אנלוגיה: אנלוגיה היא דוגמה מעולם תוכן אחר אשר מדמה את הדעת אשר הלמוד מתנגד אליה. האנלוגיה מקרבת את הלומד אל הדעת במיוחד אם עולם התוכן מוכר ומקובל על הלומד. ברגע שהלומד מסכים על הדוגמה מעולם תוכן אחר, הוא מקשר אותה לדעת הנוכחית והדבר מקל עליו את קבלת הדעת החדשה. יש לבחור אנלוגיה הקרובה ללבו של הלומד (מוכרת) וניתנת להעברה Transfer בקלות (דומה ומקבילה) לעולם הדעת החדש. עולם התוכן של גידול הצאן מוכר היטב לדוד, כי בעברו היה רועה צאן. הנמשל במשל: האיש העשיר הוא דוד המלך, הרש- אוריה החתי וכבשת הרש היא אשתו היחידה של אוריה, בת שבע. 
דוגמאות ותוצאות: הצגת נתוני התצפית על ביצועי ומחשבות הלומד והתוצאות אשר התרחשו בעקבות התנסותו, בצורה אובייקטיבית ועובדתית. המטרה להציג ללומד את תוצאות התנהגותו הנוכחית ושיפורה לדעת החדשה, תוך למידה והפקת לקחים. לכאורה הסיפור נשמע תמים ורחוק מן המלך ומענייניו, ודוד, בשומעו אותו, מיהר לקבוע בפסקנות, "כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת" (שמואל ב, יב 5). דוד בעצמו הכריז על תוצאות פעולתו. 
עקרונות והיגיון: המטרה לצאת מהדוגמה הספציפית ולעלות לרמה העקרונית: תורה, נוהל או תפישה, אשר דרך הצגת ההיגיון העומד מאחוריה, ניתן לשכנע את הלומד לקבל את הדעת החדשה. מתקיים דיון עקרוני שהוא תפישתי. יש להתעקש בנקודה זו על קבלת התפישה החדשה, עקרונותיה וההיגיון העומד מאחוריה, כי היא מהווה בסיס להמשך תהליך הלמידה ולעיצוב התנהגויות הלומד בעתיד. כיוון שלקח דוד אשת איש ושכב אתה, נענש ברעה דומה: "וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת" (יב 11).
תרחיש עתידי: בתרחיש עתידי מוצגת סיטואציה עתידית הממחישה את נכונותה של הדעת. הסיטואציה העתידית משקפת ללומד את משמעותה וחשיבותה של הדעת החדשה.
נתן הנביא העתיק מיד את הדברים מן הסיפור למציאות, והודיע לדוד את עונשו- מידה כנגד מידה: דוד שלח את אוריה החתי למות במלחמה, בחרב, ולכן: "לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם"; 
  

מודל "שנה דעת" הוא כלי יישומי פרקטי לשינוי דעתו של אדם. ניתן להשתמש במספר טכניקות שכנוע בו-זמנית, או בכולן גם יחד, כחלק מתהליך הלמידה ולמניעה או לטיפול בהתנגדויות. המודל מכיל את הלומד, ומוביל אותו לרכישת הדעת החדשה. לסיפור המשל שסיפר הנביא הייתה מטרה ערכית וחינוכית: לא להטיח בחוטא  את חטאו אלא להביא אותו להכרה בחטאו ובחומרתו - וגם בעונש הראוי. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה