כרונוגוגיה: להוביל את הזמן
כרונו: זמן
גוגי: להוביל
Chronogogy: to lead
the time
Chrono- time
Gogy- lead
(Chronogogy/
Chronogogical- to lead the time)
"הקפיטליזם הרג את
האינטואיציה ויצר את הזמן."
"על פי הגישה
הקפיטליסטית הזמן מוביל אותנו, במקום שאנחנו נוביל את הזמן." (ניר גולן)
התפיסה הקפיטליסטית יצרה את הזמן כמשאב שראוי לנהוג בו כמו כסף.
ניתן ״להרוויח זמן״, ״לחסוך זמן״, ״לקנות זמן״, יש לכל אדם ״תקציב זמן״ מוגבל אותו
הוא אמור לנהל בצורה מושכלת. המטרה לחסוך בזמן ואנחנו משלמים עבור החיסכון בזמן.
בתפיסה הקפיטליסטית אסור לאחר, הזמן הוא משאב כלכלי ולכן נתפס כמותית:
ניתן למדידה, לניהול, לכימות.
הזמן הוא ליניארי, הוא רצף קווי המקשר בין העבר לעתיד ועובר דרך
ההווה, הזמן אינו מאפשר לחזור לעבר. הזמן הוא מימד המשכי ורציף הזורם בסדר
קווי קבוע, יש לו קצב קבוע וצורה קבועה. לכן הוא ניתן לביטוי גרפי כציר: ציר הזמן,
והוא ניתן למדידה וכימות במשכים.
הזמן הוא פרמטר קבוע של החיים אשר אינו עומד מלכת, כל עוד כדור הארץ
מסתובב על צירו, ולכן בגלל המחזוריות היומית והשנתית הקבועה שלו ניתן לנסות לתכנן
את העתיד, כי גם העתיד הוא משהו חדש, שטרם התרחש ועומד להגיע. תכנון העתיד יתבסס
על סמך חוקיות העבר.
בתרבות הקפיטליסטית הטכנולוגית, קיימת תפיסת זמן על פי הגישה הפיסיקלית
ניוטונית: הזמן הוא מימד בלתי-תלוי בכל מימד אחר, כל יחידות הזמן החל מהקטנות
ביותר, זהות, וניתנות לחלוקה שווה, ללא שום קשר לתכולתן, למה שהתרחש במהלכן, משכן.
מה שמתרחש בתוך יחידת הזמן אינו קובע את טיבו או מאפייניו של הזמן,
הוא מימד בלתי תלוי, ולכן ניתן למדוד אותו כמותית.
קיימים מונחים מדויקים ליחידות הזמן השונות, והן אינן תלויות בתופעות
הטבע המתרחשות בהן.
קיימת מערכת של מונחים שרירותיים, המייצגים זמן, וקצב ולכן ההתייחסות
לזמן היא מופשטת ללא יכולת לחוש אותו בצורה קונקרטית: הזמן הוא המצאה של המוח
האנושי, הוא תפיסה, פרשנות ולכן אינו תופעה, אינו קיים בצורה מוחלטת עובדתית. הוא
המצאה מגויסת של הקפיטליזם לשעבוד המוח האנושי לצורך יצירת הון. חיי בן האנוש
מתורגמים לזמן אשר מתורגם לכסף, לתפוקה, להון. הוא מדיד כמותית וניתן לבצע מעקב
ובקרה על כמות הזמן שהושקע לעומת כמות הרווח או הכסף שנוצר: ROI- Return On Investment.
לעומת התפיסה הקפיטליסטית, בתרבויות שאינו מערביות הוא קיים כ״זמן
איכותי״: השעות אינן דומות זו לזו, הן מתייחדות בתכולתן, במה שקרה בהן. הזמן
אינו מחולק ליחידות קטנות, ויחידה קטנה כמו שנייה או דקה, היא חסרת משמעות.
אין בתרבויות אלו מושגי שפה המתייחסים לעבר, הווה ועתיד, ולכן בני
אותה תרבות אינם מתייחסים בפועל לזמנים אלו. בני אותה תרבות מתנהגים ופועלים כאילו
העבר, ההווה והעתיד אינם קיימים.
הגישה הפסיכולוגית התומכת בכך שמושג הזמן הוא אינו מולד, או קיים
בצורה מוחלטת טיפוסית, אלא נרכש היא גישת ז'אן פיאז'ה (Piaget). על פי פיאז'ה, קיימים 4 שלבי התפתחות קוגניטיבית
בתפיסת הזמן, המעבר ביניהם קבוע מראש ואינו ניתן לשינוי, לא ניתן לקפוץ לשלב מתקדם
לפני המעבר על השלב הקודם לו, המעבר הוא תלוי בשלות:
· השלב הסנסורי- מוטורי (קשר הדוק בין תפקודו התחושתי לתפקודו התנועתי)
גיל: 1.5-0, החשיבה והפעולה זהות, הילד אינו מבחין ביניהן.
· השלב הקדם אופרציונאלי (התפתחות ראשונה של
חשיבה סימבולית לקראת פעולה) המילה מייצגת מושג ואינה המושג עצמו.
גיל: 7-1.5, אין עדיין יכולת לבצע אינטגרציה של מספר ממדים פיסיקליים
כמו זמן, מהירות ומרחק. החשיבה היא אינטואיטיבית ולכן כל המחשבות הפנימיות הן
נכונות. הילד בשלב זה חושב שדי במרחק בפני עצמו כדי להסיק מסקנה בזמן ללא התחשבות
בגורם המהירות. ככל שהמרחק שהחפץ עבר גדול יותר הזמן רב יותר.
· שלב האופרציות הקונקרטיות (ישנה היכולת לבצע
פעולות מנטליות מורכבות רק ביחס למצבים קונקרטיים)
גיל: 12-7, לא קיימת חשיבה או התייחסות למצבים ועצמים מופשטים. נוצרת
היכולת לראות קשר סיבתי בין מאורעות סמוכים במקום ובזמן.
· שלב האופרציות הפורמאליות (חשיבה פורמאלית
בוגרת של יישום הלוגיקה גם למצבים מופשטים)
גיל: 12- ואילך. הבנת מושג הזמן אינה אינטואיטיבית אלא נרכשת. היא
מותנית ברכישת יכולות שכליות גבוהות המאפשרות לסדר מאורעות בזמן ולבצע אינטגרציה
ועיבוד נתונים במספר מימדים בו זמנית. קודם נרכשים מושגי המהירות והמרחק,
ועליהם מתבסס מושג הזמן.
ברגסון טוען כי הזמן הוא יסוד דינאמי של החיים: הוא זרם, הוא "משך".
לפי תפיסתו של ברגסון עלינו לא לנסות לנהל את הזמן אלא לנתב אותו: כרונוגוגיה.
ברגסון מסביר כי בטבע יש מעשה יצירה או התפתחות וחידוש בלתי פוסקים.
ההתפתחות בטבע היא אינה הוצאת דברים מן הכוח אל הפועל או מימוש פוטנציאל, אלא
חידוש בלתי צפוי.
כרונוגוגיה: על כל אדם אשר רוצה לחיות, להשתנות ולחדש כל
הזמן בצורה בלתי צפויה, מפתיעה. "להתקיים (להיות קיים) זה להשתנות, להשתנות זה להתבגר, להתבגר
זה להמשיך ליצור את עצמי בצורה אינסופית."
ברגסון מציג תפיסה חדשה אינטואיטיבית לגבי
הזמן:
הגישה הכרונוגוגית- הזמן הוא השתנות
מתמדת שאינה ניתנת לחלוקה! לכן לא ניתן לנהל אותו לפי משימות אלא להתייחס אליו כאל
תהליך, משך או רצף.
הזמן
הוא ממשות איכותית ולא כמותית. רגעי הזמן אינם ערוכים זה לצד זה, אלא יוצאים זה
מתוך זה. לא ניתן לנהל את הזמן כמותית, ניהול כמותי של הזמן נוגד את תפיסתו של
ברגסון. אל הזמן יש להתייחס רק כאל מדד איכותי. לא ניתן לתרגמו לכסף כפי שטוענת
הגישה הקפיטליסטית.
בזמן
מתרחשת חדירה הדדית של רגעים, יש בהם דריכות לעתיד וכל התרחשות בזמן היא יצירה של דבר
חדש. תפיסת הזמן אצל האדם צריכה להיות דינמית עם ציפייה לעתיד, תוך ראיית כל משימה
או אירוע חדש לא כעומס או "כיבוי שריפות", אלא כהזדמנות ליצירת דבר חדש.
עצם
מהותו של הזמן היא היצירתיות הטבועה בו. על האדם לזהות את רכיב היצירתיות בזמן
ולממשו עד תום.
כרונוגוגיה: להוביל את הזמן (כרונו: זמן, גוגי: להוביל)!
הזמן
אינו זרימה פסיבית אלא זרימה אקטיבית המחדשת ויוצרת. האדם אמור להוביל בצורה
אקטיבית את זרימת הזמן ולא לקטוע אותו או להאט את זרימתו.
לזמן זה קורא ברגסון
"משך"!
5 עקרונות בכרונוגוגיה
(בניגוד לגישה הקפיטליסטית):
1.
ההתייחסות אל הזמן
היא כאל תהליך, משך או רצף
2.
את
הזמן יש למדוד רק בצורה איכותית
3.
ראיית
כל משימה או אירוע בזמן כהזדמנות ליצירת דבר חדש
4.
זיהוי
רכיב היצירתיות בזמן ומימושו עד תום
5.
הובלה
בצורה אקטיבית של זרימת הזמן (לא לקטוע אותו או להאט את זרימתו)
פירוט:
הזמן
הזורם, מהווה את היסוד הדינאמי של החיים ונובע מהינף החיות (élan
vital), שהוא
האנרגיה הפנימית העומדת בבסיסו של העולם. הזרימה של ה"משך" מורגשת רק
בחיינו הפנימיים. האדם מזהה את הזרימה של ה"משך" ומכוון אותה
לבניית ויישום המימוש העצמי שלו. אין הוא מתעסק במשימות אלא במגמות, בכיוונים
אליהם הוא רוצה להוביל את עצמו ואת הארגון.
אין בהכרח קשר בין ה"משך"
לבין הזמן הפיסיקאלי (הנמדד ע"י שעון). ה"משך" אינו ניתן למדידה,
הוא מורכב מהרבה חוויות נפשית, מהצפייה ומהשתוקקות לרגע הבא. ההשתוקקות לרגע הבא מעוררת
חיות ויוזמה אצל אותו אדם והוא מחכה לחוויה הבאה.
ברגסון
מתמצת רעיון זה במשפט "יצירת עולם היא ממשות שנבנית דרך ממשות המבטלת את עצמה".
משימות אשר לא בוצעו מתוך ראיית העתיד תעלמנה, ואילו המשימות הממשיות יקדמו את האדם
לעבר יישום חזונו.
הזמן
האובייקטיבי, שהוא אמנם מדויק, אינו "זורם" למעשה מהעבר אל העתיד, אלא
רק מציין באופן אוטומטי את המרחקים בין נקודות שרירותיות שבמרחב. ל"משך"
אין שום חוקיות והגבלות, והוא למעשה התפרצות בלתי פוסקת של החדש, האופיינית להווי
החיים. לדעתו של ברגסון אנו חווים את ההווה לא כנקודות זמן מנותקות זו מזו, אלא
כמכלול אחד של כל מה שחווינו עד עתה וכל מה שאנו חווים כרגע.
ברגסון משווה את החיים לכדור שלג, שבנפילתו במדרון
שומר בכל רגע נתון כל מה שנדבק לו. כך לכל אחד מאתנו ישות מקורית מורכבת מחוויותנו
הייחודיות שספגנו בעבר. זיכרוננו מראה לנו, באופן פרדוקסאלי, שהעבר שכבר איננו,
עוד לא הפסיק להתקיים. אדם אשר רואה לטווח הארוך ישתמש במודל כדור השלג
בצורה מושכלת: הוא ינסה ללכת כמה שיותר אחורה בזמן כדי להעשיר את עברו ולהגדיל את
קוטר כדור השלג, הוא ישתמש בחוויות העבר בתהליך קבלת ההחלטות בהווה, וינווט את
כדור השלג לכיוון יישום מימושו העצמי.
על פי הכרונוגוגיה ובהסתמך על התיאוריה של ברגסון לא ניתן
״לנהל את הזמן״, יש להוביל ולנווט את ה"משך". אדם אשר רוצה להוביל, צריך
לדעת כיצד לנתב את ה"משך" לכיוונים אליהם הוא שואף ולא והתעסק בניהול
משימות או זמן.
עליו למצוא את הכיוון
אשר לשם יגלגל את כדור השלג, ולנווט אותו ליישום מימושו
העצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה